האם אנחנו באמת מכירים את ילדינו?
מה אנחנו באמת יודעים עליהם האם אנחנו יודעים מי החברים שלהם היכן ועם מי הם
מבלים? האם קשה להם? עם מי הם מתכתבים בפייסבוק?
בימים בהם אנו נחשפים למקרי אלימות והתנהגות קשים בקרב ילדים ובני נוער – אלו שאלות שמעסיקות אותנו.
קל מאוד להתנער מאחריות ולזרוק את האשמה על מערכת החינוך, המשטרה, התקשורת
ועוד, אך אין ספק שעיקר האחריות היא עלינו – ההורים.
ככל שנכיר את ילדינו טוב יותר, כך נוכל לפתור בעיות או דילמות עוד לפני המעשה.
כדי להכיר את ילדינו טוב יותר, אנו חייבים, כבר מגיל צעיר, לחנך אותם לתקשורת פתוחה,
לשיתוף והגברת מעורבותם בחיינו ובחיי המשפחה.
הסוד לחיזוק יחסי הורים ילדים, ליצירת תקשורת פתוחה, לחיזוק הבטחון העצמי ולהעצמת הילדים - פשוט: בלו כמה שיותר זמן בפעילות עם הילדים: צרו זמן איכות משותף, שתפו אותם בענייני המשפחה, בחויות ובמעשים שלכם, הקשיבו להם ושתפו אותם בהחלטות משפחתיות.
איך עושים את זה בפועל? הנה כמה רעיונות.
פעילות משותפת הורים וילדים
- דוגמאות פשוטות
1. בילוי זמן איכות, אחד על אחד, פעם בשבועיים. בקצב החיים המטורף, בתמרון האין סופי
בין עבודה, ילדים, חוגים ועבודות הבית אנו שוכחים ומזניחים את הפרט.
רוב הבילויים הם משותפים לכל או לרוב המשפחה ואנו שוכחים שכל ילד זקוק לתשומת
לב אישית. אם נחליט ונכניס ללוח הזמנים שלנו באופן קבוע – פעם בשבועיים - בילוי בנפרד
עם כל ילד נשיג המון. אם נחליט שעושים זאת נגלה שאפשר להתגבר על כל התירוצים:
אין זמן, מי יישאר עם הקטן?, עייפות, בישולים ועוד – הכל תלוי רק בנו.
דוגמא לבילוי נפלא: הליכה משותפת שבה תרוויחו גם כושר וגם שיחה.
2. להקפיד על ארוחות ערב משפחתיות. לערב כמה שיותר את בני המשפחה בבחירת
התפריט, בהכנת הארוחה, סידור השולחן.
3. לשתף את הילדים בחוויות ובמעשים שלנו. לדוגמא: לספר על אירוע מיוחד שראינו או
שמענו, לשתף אותו במה אכלנו או איזה ספר אנו קוראים. לשתף בתחושותינו על כתבה
שקראנו (למשל בנושא של אלימות בקרב בני נוער ולשאול את דעתו).
4. חיזוק תחושת השייכות: אם אנחנו רוצים לחזק אצל ילדינו את תחושת השייכות
והמעורבות, חשוב להתייעץ איתו, לשמוע את דעתו ולתת לו אפשרויות בחירה – כמובן
הכל בהתאם לגילו. ההתייעצות יכולה להיות: איזה סוג קינוח להכין לארוחת הערב, לאן
לטייל השבת, האם כדאי להביא כלב הביתה?
5. הגברת המעורבות של הילדים. לדוגמא: בקשת עזרה מהילדים, חשוב להבדיל בין
בקשת עזרה (שייתכן ונקבל עליה תשובה שלילית – וגם זה בסדר), לבין "דרישה"
לביצוע משימות כגון סידור חדר, הכנת שעורים, הורדת כלים מהשולחן ועוד. אם אנו,
ההורים, רוצים ביחסים כנים ואמיתיים אנו צריכים לקבל בהבנה גם סירוב לבקשה לעזרה.
אל לנו לשכוח שאנחנו הבאנו ילדים לעולם מתוך בחירה ואנו אחראים לחנכם, ללמד
אותם מה טוב ורע, מותר ואסור.
אנו צריכים להיות נגישים ופתוחים לשמוע ולעזור. אם מגיל צעיר נטפח ונחזק את הקשר,
נלמד להקשיב, לכבד, לתמוך, לחזק ולאהוב אחד את השני – אין ספק שנכיר את ילדינו
טוב יותר ופחות נופתע ממעשיהם....
